כבוד למרחב הפרטי של הכלב

 

אם יש לכם כלב חששן/תוקפן, התרחיש הבא אולי ישמע לכם מוכר:

אתם הולכים ברחוב עם הכלב שלכם שנורא חושש מאנשים. מולכם בהמשך הרחוב אתם מזהים אדם עם חיוך רחב על הפנים שמסתכל היישר לעיניו של הכלב שלכם ומתחיל להגביר קצב לכיוונכם במה שנראה כרצון לייצר אינטראקציה עם הכלב. אתם, שמכירים את הכלב היטב ויודעים איך זה יכול להסתיים, מתחילים לשדר סימני מצוקה עם הגוף ופונים פנייה חדה לרחוב צדדי בניסיון להימלט מאותו חובב כלבים. הוא מצידו אינו מוותר ופונה אליכם כבר ממרחק ואומר "איזה כלב יפה, בן כמה הוא?" ומוסיף גם כמה צלילי נשיקה לתבל את האווירה. הפער מצטמצם ואותו אדם חדור מוטיבציה כבר במרחק נגיעה מהכלב. זה הרגע שבו אתם נושאים תפילה לבריאותו של אותו אדם תמים שלא יודע למה הוא נכנס. מהרגע הזה לכלב יש שלוש אפשרויות:

STAND STILL- הכלב  יעמוד באי נוחות ישדר הרבה סימני הרגעה ויספוג את הליטוף בתקווה שיגמר כמה שיותר מהר.

FLIGHT- הכלב ינסה להימלט מהליטוף ברדיוס שהרצועה מאפשרת לו.

FIGHT- הכלב יחדד את שיניו על היד של עובר האורח התמים (אם הוא לא התפרץ עליו עוד לפני, ממרחק כמה מטרים).

 

אז מה קרה כאן בעצם? למה אותו חובב חיות שהתקרב עם הרבה רצון טוב, בעצם גרם לכלב אי נוחות רבה על אף שלא התכוון לכך?

אחד הנושאים שהכי מטרידים אותי בימים אלה הוא חוסר כבוד למרחב הפרטי של הכלב הנובע לרוב מחוסר מודעות או חוסר תשומת לב לשפת גוף שלו. עלינו להבין שלכלבים בעיר כמעט ואין חופש בחירה מסיבה אחת מאוד פשוטה- הם קשורים ברצועה! אם לקחת כדוגמה מקרה כמו זה המתואר למעלה, לאותו כלב לא הייתה כל אפשרות בחירה באשר להתקרבות של חובב הכלבים. כלב חששן, אם אינו קשור במקרה כזה, לרוב יבחר באפשרות הקלה יותר של הימלטות. אם הוא קשור, נשללת ממנו זכות הבחירה וכל מה שנשאר לו לעשות זה לחשוב איך הוא מתמודד עם האדם המפחיד הזה שמתקרב אליו בעודו מנופף את הידיים או שנוסע לכיוונו אופנוע מרעיש, ואין לו יכולת הימלטות אמיתית.

 

גם כלבים שחוששים מכלבים אחרים (או בעצם מכל דבר אחר שאפשר לחשוב עליו) חווים את אותו חוסר אונים. תארו לכם שאתם מטיילים עם הכלב החששן שלכם ופתאום רץ אליו כלב משוחרר. הכלב המשוחרר יכול להיות כלב חמוד ולבבי ולטענת הבעלים שלו "הוא רק רוצה לשחק", אבל את הכלב החששן זה לא מעניין, הוא מפחד מכלבים, וכלב שרץ בקו ישיר אליו מהווה עבורו איום מאוד גדול.

 

מה כן עושים?

 

אם אתם מזהים כלב הולך מולכם ברחוב, שימו לב לשפת הגוף שלו ולשפת הגוף של הנוהג שלו. כלבים משתמשים בהרבה סימני הרגעה בכדי להרגיע את עצמם בסיטואציות מלחיצות ולהעביר מסר על כוונותיהם למי שניצב מולם. סימנים כמו מצמוצים איטיים, הפניות מבט, ליקוקי שפתיים, הסטת אוזניים לאחור, עצירה, האטת קצב הליכה הם הנפוצים ביותר. אליהם מצטרפים נעיצת מבט וקמטים במצח המעידים כי הכלב במתח. בנוסף חשוב להסתכל על מנח הגוף ולשים לב האם הגוף מונמך- הכלב מנמיך את ראשו וזנבו, ומאט קצב או נע לצדדים באי נוחות. גם אם הכלב נראה רגוע ונינוח, לעולם אל תביטו לו ישירות בעיניים ליותר משניה או שתיים. מבט ישיר יכול להתפרש במקרים רבים כאיום עבור הכלב ויכול להכניס לחץ גם לסיטואציה מאוד רגועה.

אנשים עם כלבים חששניים ותוקפניים נוטים לפתח שפת גוף מאוד ברורה כאשר מתקרבים לכלב שלהם. אפשר לשים לב לקיצור הרצועה כדי להחזיק את הכלב קרוב, הימלטות לצד השני של הכביש, סימני מצוקה בפנים ועוד. לאחר שזיהיתם סימנים שכאלה בכלב או בנוהג, הדבר הנכון לעשות הוא להתרחק ולא לייצר אינטראקציה עם הכלב, על אף היותו יפיוף אמיתי.

 

אם החלטתם לגשת לכלב שנראה לכם מאוד רגוע וידידותי, לעולם לא מומלץ לייצר מגע עם הכלב לפני שבדקתם מרחוק עם הבעלים שאכן הכלב ידידותי לאנשים/כלבים. לכל כלב יש את הזכות להחליט למי מותר להתקרב ולמי לא. אם קיבלתם אור ירוק לגשת וללטף, חשוב להקפיד על כמה דברים:

1. לא לרכון מעל הכלב ולהושיט יד לכיוון הפנים או לליטוף ראש.

2. לא לתפוס ולחבק את הכלב.

3. לא לבהות לכלב ישירות בעיניים.

4. לא לתפוס את הראש ולנשק (כן, יש אנשים שעושים את זה!).

5. לא לדבר בקול רם צמוד לפנים של הכלב.

 

הדרך הנכונה למפגש עם כלב תהיה להפנות לו את צד הגוף ולתת לו להיות זה שיוזם את המגע הראשוני. חשוב גם לשמור את הידיים לצידי הגוף, שכן עבור הרבה כלבים ידיים בתנועה מהוות איום. לאחר רחרוח ראשוני רוב הכלבים בוחרים בין שלוש אופציות:

1. הרחתי, אתה לא ממש מעניין אותי. במקרה הזה הכלב פשוט ימשיך בטיול שלו.

2. הרחתי ואתה מעניין אותי. במקרה הזה הכלב יראה נינוח עם גוף משוחרר וישאר לידך.

3. הרחתי אותך ואני לא בטוח מה אני חושב עליך. במקרים כאלה אפשר לראות חוסר החלטיות עם התקרבות והתרחקות.

 

גם כאשר הכלב מביע עניין אנו עדיין לא שולחים אליו יד במהירות, אלא נותנים לו להריח את גב היד ומתחילים ללטף מצד הראש או הגוף.

 

חשוב לי להדגיש שהמאמר הזה נכתב לא מתוך כעס כלפי אנשים אלא מתוך הבנה שהנושא של כבוד למרחב הפרטי של הכלב לא נמצא בתודעה הציבורית. אם למדתם משהו חדש מהמאמר, שתפו את חבריכם כדי שגם הם ידעו. אם פעם נשך אתכם כלב ורק עכשיו הבנתם למה, שתפו את הידע הזה על מנת שאחרים לא ינשכו גם.

 

והכי חשוב, מהיום נותנים כבוד למרחב הפרטי של הכלב.

 

 

אם אתם רוצים ללמוד יותר על שפת הכלבים, צרו איתי קשר עוד היום.

מני מאייר – אילוף כלבים מקצועי.

054-6515174