חינוך חיובי כדרך חיים
חיזוק או ענישה? במה אתם הייתם בוחרים?
לפני כמה שנים התראיין סיזר מילאן לעיתון וול סטריט האמריקאי ונשאל על ידי המראיין שאלה מעניינת: "ראיתי שפעמים רבות אתה ננשך על ידי כלבים, איך זה יכול להיות הרי אתה המאסטר... למה אתה לא מצליח למנוע את זה?" תגובתו של סיזר הייתה: "לרוב קוראים לי כאשר הכלב במצב שהוא מסוגל להרוג מישהו ונשך כבר לפחות 7 או 8 פעמים. זו תגובה נורמאלית של הכלב ואני מצפה שהוא יציג את הצד הזה שלו. אני לא מפחד מזה ואני נשאר רגוע. אחרי שהוא נושך אותי ומוציא את זה מהמערכת והוא רואה שאני נשאר שם, אני מתחיל להלחם בתופעה מבחינה פסיכולוגית". אז מה דעתכם?
אמנם לקבל נשיכה מכלב זה סיכון מקצועי שכל מאלף לוקח על עצמו אך במקרה של סיזר חלק גדול מאותן נשיכות יכול היה להימנע. כחלק מגישתו לכלבים אגרסיביים סיזר נוקט בגישה כוחנית תוך התמקמות מול הכלב בתנוחה מאיימת שקוראת תיגר, בעיטות בצד הגוף ושליחת מכות חדות לצידי הגוף ומתחת לגרון. עדיין מתפלאים שאחרי כל זה הוא ננשך כל כך הרבה פעמים?
אין ספק שסיזר מילאן הוא איש בעל ערך עצום לעולם הכלבים כמו שפרויד הוא איש בעל ערך עצום לעולם הפסיכולוגיה. כמו שפרויד עשה מהפכה בתחום הפסיכולוגיה כך גם עשה סיזר מילאן מהפיכה בתחום הכלבים. הוא הצליח להביא את עולם הכלבים למודעות מאוד גבוהה וגרם לאנשים רבים להתייחס לכלבים ברצינות ולהבין את עולמם המיוחד. בעולם הפסיכולוגיה רבים משתמשים כיום רק בעקרונות בודדים מתורתו של פרוייד מאחר ומחקרים רבים הצביעו על דרכים יותר טובות לטיפול בנפש האדם. כך גם בעולם הכלבים, שכן מחקרים מהשנים האחרונות החלו להראות את הבעייתיות שיש בענישה לצד המעלות הרבות של חינוך חיובי. על אף שכבודו במקומו מונח, מן הראוי שנערער ונטיל ספק גם באישיות כמו סיזר מילאן ולא נקבל הכל כמובן מאליו.
אצלי עולה שאלה אחת עיקרית: כיצד ייתכן כי אדם שמדבר לא מעט על רגש של כלבים, מחליט בתוך סיטואציות שכאלה דווקא להציף את הכלב בעוד סטרס במקום לעבוד על שינוי רגש איטי. מדוע בעבודה עם כלב ריאקטיבי ו"תוקפני" לכלבים אחרים, הוא מכריח את הכלב לעמוד בטווח אפס מהכלב השני שברור שזה הדבר האחרון שאותו כלב "תוקפני" רוצה.
ראוי לציין שפעמים רבות השיטה של סיזר עובדת, לפחות בטווח הקצר. לא רק שעונשים עובדים, פעמים רבות הם עובדים יותר מהר מעבודה עם חיזוקים חיוביים. אם ביקשתי מהכלב שישב והוא לא ישב אני נותן תיקון (כלומר משיכה חזקה ברצועה) והכלב מתיישב. העניין מסתבך כאשר הכלב מתרגל לתיקון ולכאב ואז צריך לעבוד עם תיקונים חזקים יותר. לטווח הארוך יכולים להיות נזקים בלתי הפיכים לעבודה עם עונשים ותיקונים. חלק מהנזקים יכולים להיות פיזיים שכן אנו מושכים את צווארו של הכלב בכל פעם ועלולים לגרום נזק רציני גם לצוואר וגם לגב. מעבר לנזק הפיזי, הנזק הרציני ביותר לכלב יהיה הפגיעה הרגשית. הכלב ילמד שאינו יכול לסמוך עליכם (בזמן שאתם אמורים להיות מקור הביטחון שלו) כי ברור לו שאתם אלה שמכאיבים לו, ובנוסף הוא יהיה נתון תחת לחץ בלתי פוסק מהציפייה לתיקון הבא. במקרים חמורים כלבים אף מאבדים כל אמון באנשים ומפתחים בעיות התנהגות קשות.
קחו למשל דוגמא פשוטה מהיום יום: אתם מגיעים לגינת כלבים עם הכלב הצעיר שלכם כאשר הוא עונד לצווארו קולר חנק/דוקרנים שקניתם לו לפי המלצת אנשי מקצוע. הכלב שהתנהג יפה לאורך ההליכה לפתע מתחיל למשוך בעוצמה רבה לכיוון הגינה כי הוא נרגש מהאפשרות של משחק עם כלבים אחרים. אתם שהודרכתם לתקן בכל פעם שהכלב מושך בטיול מתחילים לתקן אותו, כל פעם יותר ויותר חזק מאחר והוא לא עוצר וממשיך לגרור אתכם. לבסוף אתם מגיעים לשער אחרי שהכלב משך אתכם כל הדרך ואחרי שתיקנתם אותו אין ספור פעמים. עכשיו חשבו שאתם חוזרים על אותו דבר כמעט כל פעם שאתם הולכים לגינת כלבים. מה שהכלב שלכם לומד בתהליך כזה הוא שכל פעם שהוא מתקרב לגינת כלבים ולכלבים בכלל הוא מקבל המון תיקונים, ועם הזמן הוא מתחיל לקשר את הכאב לאותם הגירויים. אני יכול להבטיח לכם כמעט בוודאות שהכלב הזה בעתיד יהיה שותף בהרבה תגרות בתוך גינת הכלבים שכן היא הפכה עבורו למקום מאיים מלא סטרס, וסבירות גבוהה שתהיה לו נטייה לתוקפנות מול כלבים.
אז מה כבר אפשר לעשות בסיטואציה כזו אתם שואלים את עצמכם? אפשר לחשוף את הכלב לגינת כלבים ממרחק גדול מאוד כך שעדיין לא יגיב במשיכה ולחזק אותו על הליכה נכונה ככל שמתקרבים. ברגע שמתחיל למשוך מסתובבים אחורה ומתחילים שוב ממרחק לעבוד על התקרבות מבוקרת. עוד אפשרות היא לעבוד על הליכה נכונה ללא קשר לגינת כלבים וללמד את הכלב שכל פעם שיש מתח ברצועה הטיול נפסק וברגע שהמתח משתחרר הטיול ממשיך (לקריאה נוספת על הליכה נכונה עם הכלב "משיכות בטיולים"). אני יכול להמשיך על גבי שני עמודים שלמים מה עוד אפשר לעשות אבל נראה לי שהבנתם את כוונתי.
אילוף כלבים בעיני הוא תהליך של בניית קשר עמוק ואיכותי של הבעלים עם כלבו. מאחר ומדובר בתהליך, פעמים רבות לוקח זמן להשיג תוצאות משמעותיות אך בסוף הן תמיד מגיעות. אם הייתם מנסים ללמד את הילד שלכם משהו והוא לא היה מבין האם גם לו הייתם מכאיבים או שהייתם מבינים שמדובר בתהליך והייתם מנסים להסביר לו שוב ושוב בדרכים אחרות עד שיבין?
לפני כמה שנים פסקה דורית בייניש: "יש לקבוע כי ענישה גופנית כלפי ילדים או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך... פסולה מכל והיא שריד לתפישה חברתית שאבד עליה כלח". אז אני שואל אתכם, האם לא אבד הכלח על התפישה הזאת גם עם כלבים? לא סתם אני משווה כלבים לילדים כי הרי הם חלק מהמשפחה שלנו, יש להם רגשות, הם מרגישים כאב ושמחה ומושפעים כמעט מכל דבר שאנחנו עושים.
אנו כבעלי כלבים חייבים להיות רגישים לכלבים שלנו וללמוד את שפת גופם ואת מה שהם משדרים לנו בכל תנועה. אם נדע לזהות מתי הכלב שלנו לחוץ אולי נצליח להימנע מסיטואציות לא נעימות. אם נבין שהסביבה היא מקום מאוד מתגמל עבור הכלב אולי נפסיק להעניש אותם על פעולות כמו אכילה מהרצפה או משיכה בטיולים. אם נתרכז בענישה הם ילמדו שאצלנו הם מקבלים בעיקר עונשים ורק הסביבה מספקת להם חיזוקים, וכל התופעות בהם אנו נלחמים ילכו ויחמירו.
מי לדעתכם יושב ביותר רצון והתלהבות? כלב שנמנע מעונש או כלב שמצפה לחיזוק? אני לא חושב שיש צורך לענות על השאלה הזאת כי התשובה היא ברורה. אם הכלב שלכם תוקף אנשים מתוך פחד האם על ידי תיקון תוכלו לגרום לו להפסיק לתקוף? התשובה היא ייתכן שכן. האם על ידי תיקון תוכלו לגרום לו להפסיק לפחד? התשובה היא ממש לא ואפילו להיפך. לא רק שהוא יפחד יותר אנו גם נמנע ממנו התנהגות בלי שנתן לו אלטרנטיבה (לפרוק את הצורך בדרך אחרת) ובכך נעלה אצלו את התסכול ונסתכן בתוקפנות בלתי מרוסנת בעתיד.
אין זה מפתיע שאנו בוחרים באופן טבעי בדרך של ענישה שכן זו הדרך שבה מתנהלת החברה שלנו. הרבה מהדברים שאנו עושים ולא עושים מונעים מהפחד שלנו מעונש. לעומת זאת מעט מדי דברים שאנו כן עושים כראוי מחוזקים על ידי הסביבה. קשה לי לזכור חיזוקים שקיבלתי ממורים על כך שהייתי בשקט בשיעור כאשר הייתי תלמיד ביסודי ובתיכון. אך אני זוכר בברור שפעמים רבות צעקו וכעסו עלי כאשר הפרעתי. לכן, חשוב שנכיר בכך ונפעל לשינוי גם מול הכלבים שלנו.
זה הרגע להגיד שענישה באופן כללי מחזקת את המעניש. מדוע? מאחר והיא נותנת פורקן לחוסר היכולת לתקשר בצורה נכונה עם הכלב. אם הכלב לא עושה משהו שביקשתי ממנו אני בעצם מוציא עליו את כל התסכול שלי על ידי צעקות או משיכות חזקות ברצועה. "למה אתה לא בא שאני קורא לך??", "אמרתי לך לשבת, שב כבר, שב, שבבבב!!!". נשמע מוכר? אתם לא לבד מאחר והתסכול הזה הוא נחלתם של המון בעלי כלבים שפשוט לא למדו לתקשר כראוי עם הכלב שלהם. אם אתם נתקלים במקרים שבהם אתם מרגישים תסכול שהכלב לא מקשיב, לפני שאתם צועקים עליו או מענישים אותו, נסו לחשוב היכן בדרך אתם עשיתם משהו לא נכון, וכיצד אתם יכולים לעזור לכלב להצליח. כמעט בכל המקרים שכלב לא מקשיב לבעליו האחריות היא של הבעלים מסיבות כמו לימוד לא נכון, איחור בזיהוי סיטואציה בעייתית, חוסר הבנה של שפת הגוף הכלבית, בניית קשר של פחד במקום אמון עם הכלב ועוד. עם זאת, כולנו בני אדם ולכולנו ימים יותר טובים ופחות טובים, לכן גם אם כעסתם, צעקתם, עשיתם טעות, אל תחמירו עם עצמכם ורק תבטיחו לעצמכם שבפעם הבאה תנסו להשתלט על הכעס ולהתנהל בצורה טובה יותר.
גילוי נאות לגבי עצמי, גם לי יצא להתנסות בעבודה עם תיקונים במהלך לימודי ואת הכלבה הבוגרת שלי (על אף שמעולם לא שמתי עליה קולר חנק) חינכתי חינוך די נוקשה בהשראתו של סיזר מילאן. כשאני קורא לה והיא באה ומנמיכה ראש כאות לכניעה איני מרגיש גאווה אלא בושה גדולה. כואב לי לחשוב שחינכתי אותה בצורה לא נכונה ושהוצאתי את התסכולים שלי עליה.
היום, לאחר שהתנסיתי בשני הצדדים, חשוב לי להגיד ששתי השיטות עובדות אך רק אחת היא הנכונה.
אם הצלחתם להשיג תוצאות עם הכלב שלכם באמצעות עונשים, דעו שהוא עושה דברים מתוך פחד ולא מתוך אהבה ואמון. אם אתם רוצים קשר עמוק ובריא עם הכלב שלכם תנו לו רק אהבה ולמדו אותו רק עם חיזוקים. אם הוא טעה, תנסו להבין שזה יכול לקרות ותעזרו לו להצליח בפעם הבאה. אם אתם טעיתם אל תכעסו על עצמכם, קחו אחריות על הטעות והבטיחו לעצמכם להשתפר בפעם הבאה.
התקשרו עוד היום כדי שאעזור לכם לבנות עם כלבכם קשר עמוק המבוסס על אהבה וכבוד הדדי.
מני מאייר – אילוף כלבים מקצועי.
054-6515174