חינוך גורים

גם בבית וגם בחוץ לא רק אנחנו אחראים על החיזוקים שהכלב מקבל אלא גם הסביבה. לדוגמא אם הכלב שלי כרסם את הרגל של כסא העץ היוקרתי שלי וכתוצאה מכך חש תחושה נעימה של הקלה בשיניים ובפה אז בעצם הוא קיבל חיזוק מהסביבה. התחושה הנעימה הזאת תגרום לו לחזור על אותה פעולה בעתיד אם לא נווסת אותה לכיוון נכון ורצוי (כמו כרסום עצם במקום הכסא).

 

אם כן הימים והשבועות הראשונים הם קריטיים בלימוד גבולות, מה מותר ומה אסור בבית ובחוץ. הדרך שבה נבנה את הקשר תשפיע על עוצמתו בעתיד. אם ננהג בגור נכון הוא ידע לסמוך עלינו ולהישמע בקולנו, אך אם ננהג בו ביד קשה ונהפוך את תהליך החינוך לדבר לא נעים עבורו, אנו נפגע באיכות הקשר וכנראה שגם ניתקל בבעיות בעתיד.

 

חשוב לי להדגיש כי אלימות, באופן חד משמעי, לא תהיה חלק מתהליך החינוך. אם נכה את הגור הוא ילמד שאינו יכול לסמוך עלינו וכל התהליך יפגע. מטרתנו תהיה יצירת שפה משותפת ולא דו שיח שעיקרו המילה "לא" כמו שקורה לרבים. אם נלמד מהי המוטיבציה של הכלב ומהם הדברים שמניעים אותו יותר מכל נגיע להצלחות ונמנע תסכולים. אנו נבין יחד מה הכלב מריח שומע ורואה ומה שפת הגוף שלו מלמדת על מצבו הרגשי. נתמודד עם עניין הצרכים בבית ונבין כיצד אפשר לגמול את הגור כבר מגיל מאוד צעיר, ושוב ללא עונשים וללא עיתונים מגולגלים או שיטות מזעזעות אחרות. נעבור על התנהגויות בסיסיות חשובות כמו "אלי", "שב", "ארצה", "למקום" ועוד. ננסה ללמד את הגור את ההתנהגויות האלה לא רק כפקודות שהוא חייב לבצע, אלא כהתנהגויות רצויות שתוצאתן תמיד טובה.

 

כל תהליך הלימוד צריך להיעשות בסבלנות רבה ובהבנה שכל למידה היא תהליך, ותהליכים אינם קורים ביום אחד. בתהליך הלימוד נשים דגש על חשיפה נכונה לשלל הגירויים שהסביבה מציעה לנו ביום יום (כמו אנשים, כלבים, מכוניות, ריחות ודברים נוספים שמהווים חלק מעולמו של הגור).

חינוך גורים מומלץ כמובן לאנשים שהם חסרי ניסיון עם הכלבים, אך גם לכאלה שכבר היו בבעלותם כלב בעבר ולוקחים איתם את אותו זיכרון של הכלב המושלם שהיה להם.