מיתוס הלהקה

 

כלבים הם צאצאיהם של הזאבים. הזאבים חיים בלהקה הירארכית שבה יש זכר אלפא אגרסיבי ששולט על כל השאר. לכן, בני אדם צריכים להפגין דומיננטיות כלפי כלביהם כדי לגרום להם להתנהג בהתאם לצרכיהם. או שלא!!

 

תפישה זו הפכה לשלטת בניסיון להבין את עולם הכלבים בעיקר הודות לסיזר מילאן הידוע כ"לוחש לכלבים". לעומתו, מומחים רבים גורסים שאין קשר בין תפישה זו לבין המציאות וכי השיטות בהן משתמש סיזר מילאן ובעקבותיו גם מאלפים ובעלי כלבים רבים, הן אכזריות מיסודן.

 

מקור התפישה של להקת הזאבים ותפקיד האלפא הוא במחקרים משנות ה-40 שהתבצעו על זאבים בשבי שנאספו ממקומות שונים ואולצו לחיות יחד. במחקרים אלה נמצא שהזאבים נלחמו באופן טבעי על מקומם בלהקה. כיום אנו יודעים שמחקרים אלו יצאו מנקודת הנחה שגויה שזאבים בטבע יוצרים להקה רנדומאלית ללא קשר משפחתי. חוקרים אחרים גילו כי זאבים בטבע חיים במשפחות קטנות שבהן האב והאם הם מנהיגי הלהקה והמעמד של הגורים נקבע על פי סדר הלידה שלהם. כלומר, אין בתוך הלהקה מלחמות על מעמד בניסיון להיות אלפא, אלא הגורים לומדים מהוריהם על יד צפייה וחיקוי ממש כמו אצל בני אדם.

 

אצל זאבים בשבי הייתה תחרות על משאבים ולכן במקרים מסוימים נבנו יחסים של דומיננטיות והכנעה. לא כך אמור להיות המקרה של כלבים ובעליהם שכן לא אמורה להיות תחרות על משאבים במערכת יחסים שכזו. כשם שאנו מהווים מודל לחיקוי לילדינו ומלמדים אותם מה נכון לעשות כך אנו יכולים ואמורים לנהוג גם עם כלבים.

 

במקרים מורכבים כמו עם כלבים תוקפניים, השיטות שנוקטות בדומיננטיות והכנעה מטפלות בבעיה דרך תיקונים כמו צעקות, משיכות קולר חזקות, קולרים חשמליים ואף מכות של ממש (מי מאיתנו לא ראה את תנועות הקראטה של סיזר מילאן מול כלבים תוקפניים). על פניו נראה זה הגיוני לאנשים כי יש להגיב מהר ובעוצמה כלפי כלב שמגלה תוקפנות על מנת לפתור את הבעיה כי הם חושבים שאם לא יפעלו כך הכלב יחשוב שהוא המנהיג בבית. כאשר מגיבים לכלב בצורה הזאת זה עלול להראות (לעין לא מקצועית) כי הכלב נרגע שבפועל הוא רק נכבה והופך לעוד יותר חסר ביטחון.

 

כלבים שמכנים אותם אגרסיביים ותוקפניים הם לרוב כלבים שמפחדים ממה שעומד מולם והתוקפנות היא רק התוצר של אותו פחד. אם הענשתי את הכלב בעצם רק הגברתי את הסטרס שבו הוא נתון. במקרה כזה הכלב יכול לתקוף אף את בעליו במקום להיכנע לו וזאת לא בגלל שהוא מנסה להראות דומיננטיות עליו ולתפוס את מקומו בראש הלהקה, אלא משום שהוא חש מאוים.

גם אם הייתה נכונה התפישה לגבי זאבים היא בכל זאת לא הייתה רלוונטית לגבי כלבים שכן בהיסטוריה שלהם, כלבים היו ניזונים משאריות של בני אדם ולא היה להם שום צורך בלהקה הירארכית על מנת לצוד. ככל שעברו השנים כלבים למדו להתקרב יותר ויותר לאנשים ואף החלו להראות היקשרות אופיינית לבני אדם.

 

כיום יש הבנה אחרת של עולם הכלבים (לצערי עדיין אצל מיעוט מאנשי המקצוע), הבנה שאפשר להתנהל אחרת מול כלבים. המציאות מראה לנו שענישה, מעבר לכך שהיא פרימיטיבית ולא מועילה, אינה נוגעת כלל בלב הבעיה אלא רק בסימפטומים שלה. כלב אגרסיבי לרוב יתקוף מתוך פחד ולכן אם ברצוני לפתור את הבעיה עליי לנסות לשנות את הרגש (הבעיה האמיתית) אל מול הגירוי שגורר את התוקפנות (הסימפטום של אותה בעיה). ענישה במצב של סטרס מול גירוי מסוים רק תגביר את רמת הסטרס וסביר שאף תגביר את התוקפנות. שינוי רגש באמצעות צימוד של חיזוק חיובי משמעותי לגירוי המאיים יכול לשפר ואף לפתור בעיות התנהגות רבות.