התנהגות כמראה לנפש - על החשיבות של חופש ביטוי לכלבים

מפריע לי שכלב שנובח הרבה נחשב כלב לא מחונך, או כלב שעושה צרכים בבית הוא כלב לא מחונך.

מפריע לי שכלב שנוהם על הבעלים שלו הוא לא מחונך.


בעצם, כל כלב שלא מתיישר לפי איזשהו סטנדרט, הוא לא מחונך וצריך "לאלף" אותו.

כשאתה מאלף במקצועך, יש לפעמים לאנשים ציפייה להגיע אליך הביתה ולראות כלבים חיילים, כאלה שמצייתים לכל מילה שלך ומחונכים להפליא. יש אפילו מאלפים שמתהדרים בכלבים החיילים שלהם. לא מעט שאלו אותי על איך זה שהכלבים שלי עולים על הספה, ישנים איתי במיטה ואוכלים איתי במבה. עוד יותר שואלים על ניקי, על כך שהיא נובחת לא מעט כי יש ים של דברים שמפריעים לה בחיים. האמת שזה הכי מפריע לי…


רוב הכלבים שאני מכיר נובחים כי הם חווים משהו מטריד/מלחיץ/מאיים. הרבה עושים צרכים בבית כתוצר של פחדים, חרדות ומגוון בעיות רגשיות.

גם אצל גורים צעירים אפשר לזהות נשיכות כדרך לביטוי של אי נוחות או מצוקה, כמו כאב, בעיות בקיבה, עייפות ועוד.

ככל שעוברות השנים אני לומד מקרוב עד כמה שההתנהגות של הכלבים שלנו היא בסך הכל מראה לנפש שלהם, ביטוי התנהגותי למגוון רחב של רגשות.


ניקי נובחת כי יש כלבים שמלחיצים אותה ורעשים שמטרידים אותה מאוד.

היא כלבה מאוד קשובה (פחות מתחבר למילה ממושמעת) במרבית המקרים, אבל אני יודע שיש סיטואציות בחיים איתן מאוד קשה לה להתמודד.


על אף שהיא השתפרה ביכולת ההתמודדות שלה בהרבה דברים, עדיין נותרו דברים איתם היא מתקשה.

כשהיא נובחת אני לא מתבאס שהיא לא ממושמעת, אלא בעיקר מבין שלא נוח לה. אני לא חושב שאנחנו מסוגלים להבין עד הסוף מה שכלבים חווים עם חושים כל כך עוצמתיים.

מה שאנחנו כן יכולים לנסות להבין זה את המצב הרגשי בו הם נמצאים.

אני רואה את ניקי כשהיא נובחת, היא מראה סימנים ברורים של סטרס (אישונים מורחבים והתנשפויות), אני יודע שקשה לה. אין מקום לחינוך ברגעים האלה, פשוט אין.


אני נוטה לדבר אליה ולהרגיע אותה וזה מאוד עוזר לה. היא באה ומתיישבת לידי, רוטנת עוד קצת ולאט לאט נרגעת עד שהיא מצליחה לפהק ולחזור לשכב שוב.

לרגע לא חשבתי להעניש או לאסור נביחות, אפילו שזה יכול להפריע מאוד (ברגעים של חולשה אני יכול להתעצבן לרגע, אבל מיד מתאפס על עצמי וחוזר לדבר אליה).

חשוב בעיניי לתת לבעל חיים בלחץ להביע את עצמו, כאקט של שחרור לחץ.

תחשבו שמשהו היה מלחיץ אתכם מאוד אבל אסור היה לכם לבטא את זה כי זה מפריע לסביבה. איך הייתם פורקים את הסטרס?


ומה אם משהו היה מעצבן אתכם ואסור היה לכם לצעוק?

כלב שמפחד לבטא את עצמו, יכול לסבול מכך לטווח הארוך. כלבים יכולים להיכנס לדיכאון מצד אחד, או אפילו להציג התגברות סטרס ותוקפנות לא צפויה מצד שני.

אם הכלב שלי נוהם עלי, אשאל את עצמי מדוע הוא חש מאויים. אם הוא עושה צרכים בבית בגיל בוגר, אשאל את עצמי האם נוח לו להשאר לבד.


אם הוא נובח המון, אשאל את עצמי מה מטריד אותו מחוץ לבית שגורם לו לנבוח הרבה. המטרה תמיד תהיה למצוא את המקור הרגשי ולא לנטרל את ההתנהגות (שהיא התוצר של אותו רגש).

אם אני רוצה לעזור לכלב שלי, תמיד אנסה להבין את המקור הרגשי להתנהגויות שלו. רק כאשר אבין את השורש להתנהגות אוכל להתחיל לעזור לו באמת. אם ננסה לעזור לכלבים שלנו להרגיש נוח בסיטואציות שקשה להם, ההתנהגויות ה"בעייתיות" יכולות לפחות משמעותית ואפילו להיעלם לחלוטין.


אצלי בבית לניקי מותר לנבוח גם כשזה מפריע לי. כשאני מתעצבן זה אף פעם לא עוזר ואולי אף מלחיץ אותה יותר. כשאני נותן לה לנבוח קצת ואז מתחיל לדבר איתה, היא מצליחה להירגע יחסית מהר. המטרה היא אף פעם לא לגרום לה להפסיק לנבוח, אלא להבין מה מפריע לה ולעזור לה להירגע.

אצלי בבית הכלבים הם לא חיילים ולבטח לא מושלמים, הם פשוט כלבים.


בסרטון: ניקי ברגע מרגש של הנאה, שוכחת קצת מהקשיים.