להיות הורה לכלב רגיש


ניקי הגיעה אלי לפני קצת יותר מ 3 שנים, כלבת ג'ק ראסל פצפונת ששוקלת 6 כיום ק"ג. כשאימצתי אותה הבטחתי לעצמי שלא אעשה את אותן טעויות שעשיתי עם לולה אחותה הגדולה.


עם ניקי מעולם לא הייתי קשוח והקשר בינינו תמיד היה מבוסס על שיתוף פעולה. כמובן שעשיתי טעויות אבל גם למדתי לסלוח לעצמי ולשפר הרבה יותר מהר.


ניקי היא גורה לכלבים שהייתה ביניהם קרבה משפחתית. בחרתי אותה על פני האחרים משתי סיבות: היא רצה אלי ראשונה מכל השגר והיא גם הייתה נראית הכי עדינה.


סימנים ראשונים לרגישות:

מגיל צעיר היא התחילה להראות רגישות גבוהה לרעשים. בראיה לאחור אני זוכר שבגיל 3 חודשים כאשר הייתי קולף גזר במטבח היא הייתה מגיעה ועושה לי פרצוף מוזר של "מה אתה עושה, תפסיק את זה מיד" (אז לא הבנתי אבל היום אני מבין שהיו אלה סימנים ראשונים לרג ישות גבוהה לרעש).

כמוכן, בכל פעם שהייתי שם עליה רתמה הייתה יכולה להתגרד על הקיר במשך כמה דקות או פשוט להתקע ולא להסכים להתקדם (כך גיליתי את הרג ישות למגע).

היא גם עם קיבה רגי שה ובעבר הייתה מסרבת לאכול לעיתים קרובות, דבר שהשתפר רק בזכות תזונה טבעית. בדרך גיליתי גם בעיות בלסת, דמודקס והדובדבן שבקצפת- היפדיספלזיה. מדובר בליקוי מולד באגן שיכול לייצר לכלב המון כאב. אז עברנו ניתוח לא פשוט עוד לפני גיל שנה ולאחריו שיקום ארוך של חצי שנה לפחות.


ניקי היום

כאשר אני קורא בעצמי את כל הדברים שרשמתי אני פתאום מבין כמה היא עברה בחייה הקצרים. אין לי ספק שהייתה לכל זה השפעה גדולה עליה וכי בהרבה מובנים זה תרם לעיצוב אישיותה ככלבה בוגרת.

היום ניקי הרבה יותר קשובה ממה שהייתה כגורה. מצד שני עם הזמן התפתחה אצלה גם ריאקטיביות לחלק מהכלבים ובאופן כללי האינטראקציה עם כלבים אינה פשוטה עבורה.

לפעמים יוצא לי לחשוב על כמה זה קשה להיות כלב קטן כשיש כלבים גדולים מסביבך. היא עדיין נתקעת מדי בטיולים ממיליון ואחת סיבות (כאב, חשש מהליכה לכיוון מסויים או מפתחי ביוב בדרך וכו'), היא יכולה לנבוח המון על רעשים מאוד ספציפיים כמו צרצרים, רעשים מתכתיים , כל רעש שיוצר חיכוך רועש עם הרצפה (כמו סקייטבורד), קולות לא מזוהים, שריקות, נביחות של כלבים ספציפיים, רעשים מחדר המדרגות ועוד.


החוויה שלי כבעלים

כאשר לכלב שלנו יש קשיים הם הופכים להיות גם אתגר עבורנו. ביום יום לא רק ניקי מתמודדת עם האתגרים שלה אלא גם אני לצידה. כשאני איתה אני לא מני המאלף אלא הבעלים שלה.

האמת, זה לא פשוט בכלל ויש רגעים שאתה אומר לעצמך די כבר אין לי כוח יותר. בשאר הזמן אנחנו עובדים ומנסים להתמודד עם העולם טוב ככל האפשר.


היו לי ציפיות מסויימות כשאימצתי אותה ואט אט הבנתי שהיא לא תהיה הכלבה שחלמתי עליה. אני חושב שמה שעוזר לי ומקל עלי זה עצם הקבלה שלה. הפסקתי לנסות להכניס אותה ל"תבנית" שייעדתי לה מראש. אני בעיקר מבין את ההתמודדויות שלה ואני שם לעזור לה ככל האפשר.


חשוב להגיד שעל אף שמדובר באתגר גדול יש גם רגעים של אושר שבהחלט נותנים כוח להמשיך

כהורה לכלבה רגישה אני יכול להבין את ההתמודדויות של בעלי כלבים רגי שים ולהזדהות איתם. לאורך השנים נמשכתי יותר ויותר לעבודה עם כלבים כאלו וכיום יש לי הרבה יותר ידע והבנה לגביהם. לכן, החלטתי להכין עבורכם הרצאה בנושא של כלבים רגישים בעיר.