יש לפעמים ימים קשים בעבודה שלי

יש לפעמים ימים קשים בעבודה שלי. הם לא קשים בגלל העבודה עצמה עם כלבים, הם קשים בגלל הדברים שאני רואה ושומע שכלבים עברו.

משום מה לאחרונה אני נתקל בהמון כלבים מפוחדים שעברו הצפה בהנחיה של מאלף. בכמה מקרים לקחו אנשי מקצוע כלב שיש לו חרדה ממקומות הומים, ושמו אותו בלב שדרה הומה בעיר צפופה שבה עוברים על פניו עשרות אנשים, רוכבי אופניים, כלבים, רכבים ועוד.

התוצאה הייתה החרפה של הקשיים בכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל. חשוב להבין כי התוצר של עבודה כזו עם כלב חרדתי, תוביל ב 99.9 אחוז מהמקרים להחמרה של הבעיה.

אז מה זה בעצם טיפול בהצפה?

הצפה היא שיטה ידועה לטיפול בפחדים אצל בני אדם. הרעיון הוא להעמיד את האדם אל מול הפחד הכי גדול שלו ללא אפשרות לברוח. אם אדם מפחד מעכבישים ישימו אותו בקרבתם ללא אפשרות להמלט מתוך מחשבה שעל אף המצוקה לבסוף הוא יסתגל. הדעות לגבי יעילות השיטה חלוקות בן אלה החושבים שזהו פתרון מהיר ויעיל לבין אלו שמאמינים כי הדרך הנכונה היא חשיפה הדרגתית ועדינה יותר. כך או כך בן אדם צריך להכנס למקום של טיפול ההצפה במודע (לא זורקים בנאדם שמפחד מעכבישים לחדר מלא בעכבישים ללא ידיעתו והסכמתו).

לכלבים שלנו לעומת זאת אין יכולת בחירה. אין לנו את היכולת לשאול אותם אם הם מעוניינים בטיפול בהצפה, זה פשוט נכפה עליהם. העניין הוא שלעיתים הצפה יכולה לעבוד, במיוחד אם מדובר בכלב יציב נפשית שאולי יש לו פחד אחד בחיים. גם אז אגב, אנחנו לוקחים סיכון ביצירת טראומה. במקרים של כלבים חרדתיים, לרוב ההצפה מסתיימת בהחרפה קשה של הפחדים.

לראייתי, גם אם יש סיכוי קטן להחרפה, אני לא אקח אותו. זה פשוט לא שווה את זה. ראיתי מה זה עושה לכלבים ואני לא מוכן לקחת את הסיכון הזה.

אז מה עושים?

1. עוד לפני ההתמודדות עם הרחוב, הבעלים חייב לבנות עם הכלב מערכת יחסים של אמון. מערכת כזאת נוצרת כאשר יש קשב מצד הבעלים לצרכיו של הכלב. מול הלקוחות שלי אני תמיד אומר "תחשבו כמו הכלב". לאחר מכן באה השאלה " מה לדעתכם הוא היה עושה בסיטואציה הזאת אם לא היה קשור לרצועה?". הרוב עונים שהכלב היה בורח מהאיום. אז אם הכלב שלי ניצב בפני איום גדול ואני יודע שהוא לא מסוגל להתמודד, אעזור לו להחלץ מהסיטואציה. אם הוא חרד מאופניים ובמדרכה הצרה עליה אנו הולכים יגיע מולנו אדם רכוב על אופניים, אני לא אכריח את הכלב לפגוש אותו. הבחירה שלי תהיה לעזור לכלב לזוז הצידה (למשל לפתח של כניסה לבניין) כדי לתת לו מספיק מרחב בו הוא יכול להתמודד.

ואז תמיד מגיעה השאלה "אם נעזור לו להחלץ איך הוא יתרגל לאופניים?". התשובה הראשונה שלי היא תמיד בצורת שאלה. "האם בשנה האחרונה בה הכלב נאלץ להתמודד עם אופניים מטווח אפס, הוא התרגל לנוכחות אופניים?" ברוב המקרים התשובה תהיה לא. אם אתם מנסים משהו למשך תקופה ארוכה (חודשים או שנים) ואין שום שינוי או שיש אפילו החרפה, משהו כנראה נעשה לא נכון.

2. בניית מיומנויות ויצירת אזורים בטוחים:

תחילה אנו בונים מיומנויות תקשורת מול הכלב שיתנו לנו את היכולת לסייע לו כמעט בכל מצב. המיומנויות האלו נבנות בהדרגה וככל שיעבור הזמן יוכלו לשרת אותנו גם במצבים קשים. אם הכלב לא מקשיב לנו במקומות בהם הוא מרגיש בנוח, אין סיכוי שיהיה מסוגל לתקשר איתנו בזמן מצוקה.

בהמשך אנו יוצרים לכלב אזורים בטוחים. במיוחד במקרים של קושי בהתמודדות עם החיים מחוץ לבית, חשוב ליצור איזורים בהם הכלב יכול להרגיש יחסית בנוח. אם יש לי כלב שסובל במקומות הומים, אנסה לחפש עבורו פינות קטנות ושקטות (גינה קטנה, חניה של בניין וכד') בהם יוכל להרגע. במקומות האלו נתחיל להביא לידי ביטוי את המיומנויות שלמדנו קודם לכן בבית. כך נצליח לייצר תקשורת ראשונית עם הכלב מחוץ לבית.

3. חשיפה הדרגתית: במקום לאלץ את הכלב לעמוד מדי יום מול הפחדים בניגוד לרצונו, נתחיל להתמודד איתם בהדרגה. אם הכלב חושש ממקומות הומים, נתחיל ממקומות שקטים יותר ולאט לאט נגיע למקומות יותר הומים. בכל שלב בדרך נוודא שהכלב מרגיש בנוח עד כמה שאפשר. אנו גם נאפשר לו לחזור לאחד המקומות הבטוחים שלו במידה והוא כבר לא מסוגל להתמודד ורוצה לברוח. כך בהדרגה הכלב ילמד להסתגל וגם לסמוך עלינו שאם קשה מדי, נעזור לו לחזור למקום הבטוח ולאזור אומץ מחדש.

חשוב להבין שככל שהחרדה גדולה יותר כך גם יהיה גבול ליכולת הכלב להסתגל לסביבה. גם אם יש דברים אליהם הכלב לא הצליח להסתגל לחלוטין, אנחנו נהיה שם תמיד לעזור לו לעבור את זה, תוך שאנו מודעים לגבולות היכולת שלו.

בסרטון: בינצ'י בלב תל אביב מתקשה להכיל את ההמולה מסביב. שפת הגוף שלה מרמזת שהיא מפוחדת. הראש מסתכל לכל כיוון, האוזניים משוכות לאחור והזנב כמעט בין הרגליים. אפשר לראות שהיא גם לא מרחרחת בכלל אלא עסוקה בהמלטות מדברים מפחדים ולכן גם מושכת קדימה.